
הטקסט המלא של הדקות הראשונות בהרצאה «כרטיסי רשת במכונה וירטואלית של VMware Workstation חלק 1» בקורס הווידאו של PracticU – כתוביות בעברית עם זמן התחלה לכל פסקה. כך תוכלו לקרוא ולחפש את הנושאים לפני שמתחילים ללמוד.
שלום לכולם, בהרצאה זו אנחנו נדבר על כרטיסי רשת במכונה וירטואלית ואיך המכונה יוצאת לאינטרנט, עם איזה כתובת IP. תראו, יש לנו פה כמה אפשרויות בתוך מכונה.
האפשרות הראשונה נקראת ברידג'. ברידג' זה אומר לגשר את המכונה הזאת לפיזיקל נטוורק, לרשת האמיתית שלי, הפיזית. זה אומר שהמכונה הווירטואלית תקבל IP אמיתי כמו שיש לי בבית, כאילו עוד מחשב שעומד אצלי בבית.
זה לא משנה שיש לו חומרה וירטואלית, מבחינת כתובות IP, מבחינת תקשורת, זה הולך להיות מחשב רגיל בבית עם כתובת IP אמיתית של הבית, של הרשת הביתית שלי.
בגלל שהוא מחובר ישירות ל-physical network, הוא יכול לצאת לאינטרנט, וגם כל המחשבים בבית שלי יכולים לתקשר איתו, לעשות עליו פינג או להיכנס לאיזשהו שירות שנמצא בתוך המכונה הווירטואלית הזאת. שום דבר לא מפריע לפאקטים להגיע לתוך מכונה וירטואלית והחוצה.
לעומת זאת נאט זה כבר שער חד-כיווני. זה אומר שהמכונה יכולה לצאת החוצה, אבל המחשבים בבית לא יכולים להגיע לתוך המכונה הווירטואלית.
למה זה שער חד-כיווני? כי וימוואר מתפקד כראוטר. בתוך הווימוואר הזה יושבת תוכנה של ראוטר, והיא זאת שמוציאה את המכונות הווירטואליות ברשת הנאט החוצה.
בפועל זה ממומש על ידי תוכנה שרצה ברקע, אתם יכולים לראות שיש בתוך המחשב שלי סרוויסים של VMware ואחד מהם זה NAT Service. זאת התוכנה של הראוטר שעושה את כל הסיפור הזה של ה-NAT.
כרגע היא running, אם אני אעצור אותה המכונות לא יוכלו לגשת החוצה. ל-VMware גם יש DHCP שמחלק כתובות IP למכונות וירטואליות.
אז אם אני אשייך מכונה וירטואלית ל-NAT המכונה הזאת תוכל לצאת לאינטרנט אבל היא תצא עם ה-IP של המחשב שלי כי המחשב שלי הולך להיות הראוטר.
בגלל שזה ראוטר, התקשורת היא חד-כיוונית, אלא אם כן אני פותח פורטים. אז זאת הרשת השנייה, נאט. ויש את האפשרות השלישית של הוסט אונלי. זאת למעשה רשת מבודדת שאין לה יציאה לאינטרנט, ואין לה יציאה לעולם החיצון בכלל.
רק המכונות הווירטואליות בפנים יכולות לדבר אחד עם השנייה. אבל למחשב שלי יש אפשרות לשלוח פאקטים של TCP/IP, פאקטים של תקשורת למכונות הווירטואליות.
המחשב שלי מתקשר עם המכונות הווירטואליות שיש בתוך host only דרך כרטיס רשת פיזי שנמצא אצלי שנקרא vmnet 1. עוד מעט נראה שהכרטיס הזה במחשב הפיזי שלי דרכו יוצאת תקשורת לתוך host only.
ודרך אגב vmnet 8 הזה זה הכרטיס דרכו אני יכול להגיע לכל מי שנמצא מאחורי הנאט. זאת אומרת אם המכונה נמצאת מאחורי הנאט דרך vmnet 8 אני יכול לגשת לשם. אז אינטרנט יש רק בנאט וברידג' כאשר ברידג' זה מחשב רגיל אצלי ברשת הביתית נאט יש לו אינטרנט כי המחשב שלי הוא ראוטר והוא מוציא אותם החוצה בנאט אפשר לצאת החוצה אבל אי אפשר כברירת
מחדל להגיע לתוך מכונה וירטואלית מבחוץ זאת אומרת מישהו מבחוץ לא יכול ביוזמתו לגשת למכונה הווירטואלית הזאת זה שער חד כיווני רק המכונות יוצאות החוצה ברידג' זה דו כיווני כי למכונה יש IP ברשת אמיתית וכל מי שרוצה יכול לגשת אליה, כמובן כל מי שנמצא ברשת הביתית שלי.
Host Only זה רק המחשב הפיזי שלי והמכונות הווירטואליות יכולים לדבר ביניהם, זו רשת מבודדת, כאשר למחשב הפיזי שלי יש רגל שם, יש שם כרטיס.
לעומת זאת בכל שאר הרשתות, נניח 3, 4, 5, 17, 18, כל שאר הרשתות חוץ מ-VMNET 8 של נאט, Host Only ו-VMNET 0 של ברידג', הרשתות האלו פה הן מבודדות לחלוטין, זאת אומרת שהמחשב הפיזי שלי לא יכול לעשות פינג
לאף מכונה שנמצאת ברשת 3 נניח או 4, זה כברירת מחדל, עוד מעט נראה איך אנחנו מנהלים את זה ומשנים את זה. כל כרטיס שאתם רואים פה זה כמו סוויץ' נפרד שיוצר רשת נפרדת שלא מחוברת לעולם החיצון.
כל מי שנמצא באיזושהי רשת כאן, נניח רשת 3, יכול לדבר רק עם מחשבים שנמצאים באותה רשת מספר 3. מי שנמצא ברשת 4 יכול לדבר רק עם מי שנמצא ברשת מספר 4. הוא לא יכול לדבר פיזית עם מי שנמצא ברשת מספר 3. לא משנה איזה כתובת IP תיתנו, אתם פשוט לא יכולים לתקשר.
זאת ברירת מחדל של VMware. דרך אגב, אם לא מספיק לי 19 רשתות נפרדות שיש פה, אני יכול להוסיף עוד רשתות נפרדות, מבודדות לחלוטין, שנקראות LAN segments. אני עושה פה שלוש נקודות, נותן לו שם, נניח project x, רשת שמשוייכת לפרויקט x, זה הפרויקט סופר סודי שלי, ולכאן אני מכניס מכונות וירטואליות, משייך מכונות וירטואליות
לפרויקט x הזה, והמכונות האלו מבודדות לרשת נפרדת, זה למקרה שחסר לכם